ייפוי כח מתמשך

מדנ"י מסדירה באמצעות חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, בן היתר, את מכלול הפעולות הנדרשות שיש לבצע, ביחס לאזרח שהגיע ח"ו למצב של "אי כשירות"  .

לפי החוק, כאשר אדם מגיע למצב של "אי כשירות" מכל סיבה שלא תהיה, לדוגמא: זקנה, מחלה, פציעה בתאונת דרכים, בכדי שיכולו קרוביו לפעול בשמו, עליהם לפנות לבית המשפט לענייני משפחה, ולבקש "צו מינוי אפוטרופוס".

תפקידיו של האפוטרופוס, הוא לטפל בכל ענייניו של אותו אדם, אשר מוגדר בחוק כ"חסוי".

העניינים שבהם מטפל האפוטרופוס הינם ענייניו הרפואיים, הכלכליים והאישיים, של החסוי.

עד לקבלת צו המנוי, חולף זמן רב, דבר הגורם לתסכול מתמשך מצד משפחת החסוי, ולאחר המינוי, על האפוטרופוס, מוטלים פרוצדורות שונות תוך דיווח דוחות תקופתיים וכדומה.

בשנת 2016 תוקן החוק (תיקון 18), תיקון שחולל מהפכה של ממש, כאשר המטרה היא, תפיסה חברתית חדשה של מעבר מתפיסה פטרנליסטית לתפיסה אוטונומית, כלומר כאשר אדם מגיע למצב של "א כשירות", בעבר, "האפוטרופוס" הוא זה שקבע והחליט בכל ענייניו של החסוי. על ידי "ייפוי כח מתמשך" אנו נפעל לפי רצונו של האדם ולא רק לטובתו של האדם.

מהו "ייפוי כח מתמשך"?

כלי לתכנון עתידי, במסגרתו הממנה מחליט מי ינהל עבורו את ענייניו האישים, את עניני רכושו ועניני רפואתו, כאשר הוא יהיהבמצב שאינו מסוגל לעשות זאת בעצמו.

 מדובר בכלי הסכמי שלא מערב את בית המשפט.

הדבר יכול להוות חלופה לאפוטרופסות.

במסגרתו כל אדם מעל גיל 18 שהינו "כשיר" יכול למנות  בעודו צלול וכשיר, מיה והא זה שיפעל בשמו בעניינים רפואיים, אישיים וכלכליים, בבוא העת בה חו"ח יחדל להיות כשיר לקבל החלטות.

הממנה הוא האדם שקובע באמצעות "ייפויי הכח" באלו ענייניים הוא מעוניין שיטפלו בשמו, מי הוא זה שיטפל בשמו, ממתי מתאפשר לפעול בשמו, והכללים שבהם יפעלו בשמו.

יפוי הכח נערך על ידי עורך דין שמוסמך לכך על ידי הרשויות, והוא מופקד לאחר עריכתו על ידי עוה"ד אצל האפוטרופוס הכללי.